י-איר! י-איר!
יאיר! הוא צועק במלעיל
יאיר ישן עכשיו. עונה לו מיקה מהחלון
המסורג של המטבח
הוא יושב לבדו על כיסא פלסטיק ברחבת הבטון
בין עמודי הבניין,
רגליים פשוטות, כרס ענקית, חבוש כובע קסקט שחור
ומשמיע קריאות
קודם הוא צורח שלוש פעמים כמו גורילה
אחר כך הוא להקה של ברווזים
אחר כך הוא להקה של ברווזים
שבת בערב, רוח חולפת בפסיפלורה
בואי לכאן! בואי! אותך חיפשתי!
הוא פוקד
על חתולת רחוב שמטיילת על החומה המפרידה בין
החצרות
ובין לבין הוא ממשיך וצועק
ובין לבין הוא ממשיך וצועק
י-איר! י-איר!
יאיר!
תגידי מיקה,
כסא הפלסטיק מתעוות והוא מדדה אל העץ הצעיר ששתלו בקצה החצר העלובה,
כסא הפלסטיק מתעוות והוא מדדה אל העץ הצעיר ששתלו בקצה החצר העלובה,
הקירחת
מתי העונה של הבננות? מתי יהיו בננות על העץ
ב-2018 היא קובעת דרך החלון בשפתיים קפוצות
ומבטא של ארץ רחוקה
י-איר!
יאיר!
הכרס וקולות הברווזים הולכים ומתרחקים לאטם במורד
הרחוב המחשיך,
המטפטף
המטפטף
החתולה הסתלקה לה ורק עץ הבננות הצעיר עומד תחת המקצב העדין
של הגשם,
ורוטט