השכן הסכיזופרן שלי

בכל לילה בין חצות וחצי לאחת הוא צורח

את מטומטמת! מטומטמת! אין לי כוח אלייך! נמאס לי ממך! 

ושום קול לא נשמע בתגובה

המטומטמת מחרישה

 בתחילה נטיתי לחשוב כי הסכיזופרן צורח על עצמו
 צורח על ישות נשית המתגוררת בנפשו 
ובמאבק נואש של לילה הוא מבקש להוקיע אותה מתוכו

בקולו האינפנטילי, האיטי, השמנוני, 
צורח השכן שלי מדי לילה מהקומה השנייה בחלל דירתו

מה זה משנה כבר?! כי את מטומטמת! נמאס לי ממך!

 והמטומטמת מחרישה

כך מסתבר, הוא צורח אל שפופרת הטלפון את כינויי הגנאי וחותם
 אז תפסיקי! נמאס לי ממך! 
בערך כבר שלושת רבעי השנה

והיא מן הצד השני לא מרפה, מצלצלת, מנדנדת
מבקשת שיאהב אותה באישון של לילה, מתעקשת, דורשת
מוסיפה להתקשר בכל יום בין חצות וחצי לאחת
 ולהחריש

נמאס לי ממך! את מטומטמת! 

כך צורח מדי לילה השכן שלי מהקומה השנייה
 בחלל דירתו

צורח השכן הסכיזופרן שלי על

אמא
 שלו